דניאל פרק ב

אנו נמצאים בסביבות 560 לפני הספירה, כאשר ירושלים נופלת לשליטת נבוכדנצר, ובאותו הזמן נראה כי ירמיהו הנביא חי. ירמיהו, כמו רוב הנביאים, היה נגד כל מלך שלא ציית לחוקי האל. בפרק 29 של ירמיהו אנו רואים אותו טוען שזה גורלה של ישראל, שאיכשהו הם יצטרכו לעבור את התקופה הזו של גלות ושיעבוד (הוא הגדיר אפילו את ציר הזמן הספציפי) וממליץ להם לגלות ציות לשלטון, עד שאלוהים יחזיר אותם לשחרר את ירושלים . קריאה זו הייתה בניגוד לפקודת מלך ישראל שהסתה את העם להתנגדות ולמהפכה. אז דניאל ושאר היהודים נשארו עבדים בבבל במשך כ -70 שנה עד נפילתה ושליטתם של הפרסים. דניאל וחלק מאנשיו התנגדו לחוקים ולאיסורים הפוגעים בסוגיות אמונה כמו סוגיית האוכל בפרק הקודם.

במצבים דומים בעולמנו המודרני, אנו רואים אנשים שמתנגדים לצורות כוח ושלטונות שונים, כגון מאבק נגד גלובליזציה, מאבק נגד התחממות כדור הארץ וכו '. על פי ירמיהו, אין צורך בצורות התנגדות כאלה, אך עלינו למרוד (מהפכה פנימית) ) רק כשמדובר בסוגיות הנוגעות לאמונתנו; אז בהתנגדות שלנו יש בעצם ברכת ותמיכה של אלוהים ! אנו רואים דוגמא דומה במכתבו של השליח פאולוס לרומאים (".. אל התנגד לשלטונות אך ציית להם״).

בפרק הנוכחי, נבוכדנצר רואה חלום ולא רק מבקש מיועציו לפרש אותו אלא גם מבקש לנחש מה היה החלום שראה, דבר בלתי אפשרי מבחינה אנושית. דניאל מתפלל ומבקש מאלוהים שיגלה לו את החלום ובמקביל מבקש מנבוכדנצר שלא להעניש את החכמים שלא הצליחו לנחש נכון את חלומו. שני המעשים אלה של דניאל המראים את הענווה של דניאל. הוא לא מופיע כ"האיש החכם ", הוא מצהיר בבירור כי התגלות החלום ופירושו היא עבודת האל והוא אינו מופיע ביהירות כלפי שאר חכמי הממלכה.

החלום מתאר פסל שראשו עשוי זהב, בית החזה וזרועותיו כסף, בטן וירכיים מנחושת ורגליו, חלקן מברזל וחלקן מחמר. בהמשך החלום, אבן נחתכת מההר "מבלי שיד אנושית תיגע בה", והיא פוגעת בפסל שנקרע לגזרים. האבן שפגעה בפסל הופכת להר גדול המכסה את כל האדמה. דניאל מפרש ומסביר לנבוכדנצר שראש הזהב הוא נבוכדנצר וממלכתו, שבעקבותיה תגיע מלכות אחרת עשויה כסף, (לא כל כך חזקה), ואז מגיעה ממלכת נחושת שלישית, ואחריה רביעית שתהיה חזקה כמו ברזל אך שגם היא תימעך. העובדה שהיא מורכבת מתערובת של ברזל וחמר מראה שממלכה זו תחולק, לחלקים חזקים וחלשים, ושהיא תורכב מתערובת של עמים שלא באמת יתאחדו זה עם זה. האבן מסמלת את המשיח ואת מלכות האל שתקום לאחר ארבע הממלכות הללו על ידי ה״אבן״ שריסק אותן.

ישנם פרשנויות רבות ושונות לחלום זה של נבוכדנצר. על מה שכולם מסכימים בעיקרון, הוא שחלום זה הוא נבואה הנוגעת לאירועים שמתחילים מאותה התקופה ההיסטורית ועד היום. כמו כן, כמעט כל החוקרים, מסכימים שראש הזהב הוא ממלכת בבל אשר תימסר על ידי הפרסים (הפחות חזקים) ובעקבותיה תגיע מלכות יוון של אלכסנדר הגדול. אולם מעניינת יותר, וכאן ישנם פירושים שונים, היא הממלכה הרביעית, המיוצגת על ידי תערובת ברזל וחמר ואשר נהרסת בסופו של דבר "לא ביד אנושית". בניסיון לסכם את הפירושים השונים הללו, נראה כי מדובר תחילה באימפריה הרומית שהיו לה "שתי רגליים" (אימפריות מזרח ומערב) והיא חולקה, ובהמשך התחלפה באירופה המודרנית שאנו מכירים (וכנראה האיחוד האירופי של ימנו) שמכילה תערובת עמים. חלקם אפילו טוענים שעשר האצבעות של הפסל, מסמלות את מספר המדינות שהיו החברות הראשונות של ה- EUC . האבן שתמעך את הממלכה זו, ללא יד אדם, בהחלט מייצגת את ביאת המשיח ואת עליונות המלכות האלוהית. פרשנות זו נתמכת על ידי אזכורים אחרים בתנ״ך בנוגע להדרת אלוהים והמשיח כ״סלע״, כגון בספר ״דברים״ 32: 4: כי הוא סלע, ​​מושלמות עבודותיו, ודרכיו כולן צדק. אלוהים נאמן וללא עוול, אלוהים ישר וצודק. גם בספר ״שמואל א״: "אין קדוש כמו יהוה, כי אין אחר מלבדך, ואין סלע כמו אלוהינו." ב"שמואל ב״ "22, 2-3:" ה 'אבן שלי ומבצרי וגואלי; אלוהים הוא סלע שלי, אני אמון עליו; מגן ותמיכת ישועה. המגדל הגבוה שלי, ואת מקלטי, מושיעי, אתה הצלת אותי מעוון ".

אנו רואים מקבילות דומות גם בברית החדשה: באיגרת אל הקורינתיים א״ ', 10, " 3 וְכֻלָּם אָכְלוּ מַאֲכָל אֶחָד רוּחָנִי׃4וְכֻלָּם שָׁתוּ מַשְׁקֶה אֶחָד רוּחָנִי כִּי שָׁתוּ מִן־הַצּוּר הָרוּחָנִי הַהֹלֵךְ עִמָּהֶם וְהַצּוּר הַהוּא הַמָּשִׁיחַ׃ 

 האבן מסמלת את ישוע, ובהמשך מופיע ישוע כהאבן שנותקה מעץ היהדות !

כאמור, לגבי הממלכה הרביעית האחרונה זו, ישנם פרשנויות נוספות: חמר וברזל הם ביחד אך ידוע ששני המרכיבים אלה במהותם אינם יכולים להתערבב ולהתאחד. זה אולי מסמל את המתרחש כיום בעולם המודרני, שבו, החלק הרוחני של האדם מתערבב עם החומריות, אבל זה מצב ״היברידי״ בלתי אפשרי, כי ואין לרוח שום קשר עם העולם החומרי.

לכן, נוצר מצב שיש לאדם המודרני בלבול עמוק לגבי האופן שבו הוא צריך ללכת בחיים: על סמך אמונתו הרוחנית או על פי ההיגיון והחוקים של העולם המטריאליסטי ? מצד אחד יש לנו את ה"חמר" (העולם הרוחני), גמיש ויצירתי ומצד שני, את החומר, הקשה והנוקשה.

כתוצאה מכך, החברה המערבית המודרנית אינה יודעת היכן להסתמך כדי להתמודד עם הבעיות היומיומיות או האסונות בעולם, כמו למשל במקרה האחרון של מגפת נגיף הקורונה.

המסר האופטימי בפרק, הוא קשור לדניאל עצמו. בסופו של דבר, מי שמפרש את המתרחשת מי שיודע וקובע מה יהיה, מי שבעל הכוח וההכרעה, הוא דניאל ולא המלך הגדול ! דניאל, העבד ה"קטן" ולא נבוכדנצר, הדיקטטור הגדול ! מי שמניע את החוטים הוא דניאל כנציג האל (בדומה ליוסף במצרים) ואפילו הולך כנגד כל מערכות הכוח של העולם הזה !

אז אל לנו להיות מוסחים היום מהמסרים ותמונת המצב שהשלטונות מציגות לנו. אל לנו להיכנס לפחד וחרדות מהקשיים והאתגרים השונים בחיים. אל לנו לקבל את ה״״ שמציעים לנו. הבה נקשיב להנחיות וההדרכות שאלוהים שלח לנו לפני שנים רבות, ונחפש אחר פתרונות אלוהיים/רוחניים שהם היחידים שיעילים ויסודיים. בואו נלמד מדניאל איך אדם רוחני צריך להתנהג ואיך הוא שולט בפועל, במתרחש סביבו ובעולם !