הערות על ספר דניאל, פרק ו

בפרק זה נראה דוגמה מצוינת למאבק בין כוחות העולם הרוחני והארצי.

ראינו דוגמאות דומות בפרקים הקודמים - כמו למשל הצום בפרק הראשון, והפרשנות של חלומו של נבוכדנצר בפרק השני.

גם כאן אנו רואים את דניאל "מורד", אך כפי שראינו בדוגמאות קודמות, הוא מורד רק כשמדובר בעניינים החיוניים לאמונתו. כאן קובע המלך דריוש חוק האוסר תפילה (או בקשת עזרה מכל אל "אחר" מלבד המלך), ודניאל מפר החוק הזה ונראה באופן פרובוקטיבי מתפלל פומבית. נזכור כי המלך דריוש הכיר בכוחותיו ובחוכמתו הייחודיים של דניאל והכניס אותו לארמון כאחד מיועציו המרכזיים. אנו רואים את ה“דפוס" הזה חוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים בכתבי הקודש, כאשר אדם של אלוהים מוצב בדרך נס בתפקידי מפתח ויש לו אמירה בהחלטות של הממשל או הרשויות הפוליטיות. יחד עם זאת, גם התגובה ה"טבעית "האנושית מופיעה במקרים אלה, ומייצרת קנאה ואיבה מצד הסובבים כלפי האנשים שנראים מכובדים ואהובים מהרשויות. אז גם פה, השרים האחרים של דריוש משכנעים אותו לחוקק חוק כזה, ש"דניאל המועדף“ בוודאי יפר, בתקווה להוציא אותו מהדרך. לפני שננתח עוד יותר את הדוגמה זו של דניאל, תחשבו כמה דוגמאות דומות יש לאורך ההיסטוריה ובעולם המודרני…

בעלי כוח וסמכות נאלצים תמיד להתמודד עם המלחמות המלוכלכות על ידי המתנגדים והשיטה הקלה ביותר היא לחפש להאשים את אנשיו של אלוהים במשהו לא חוקי או לא מוסרי, ולעתים קרובות אינם מהססים להציב להם אף מלכודות. אך מכיוון שבמקרה של דניאל לא היה שום דבר שהם יכלו למצוא נגדו כדי להאשים אותו, הם מצאו את "המלכודת המושלמת" עבורו. מה הייתה הנקודה החלשה של דניאל ? ברור שהם לא ציפו ממנו לגנוב או לעשות משהו בולט בלתי חוקי, אבל כן ידעו שהוא בטח יתמרד אם הם משהו יגע בנושא אמונתו. במקביל הם משתמשים בנקודת התורפה של דריוש שהיא הכוח והציות של העם. הם מציגים את החוק המוצע כטוב עבור המלך, שיטה קלאסית במקרים כאלה. ״חצרנים״ מכל סוג, כאשר רוצים לפתות מישהו לתוכניות שלהם, יחפשו תחילה את חולשות הקורבן ואז יציגו את תוכניתם כמשהו שיהיה לטובת הכלל או לחיזוק של עמדת המנהיג וכוחו. דניאל אפילו לא חושב פעמיים, אפילו לא מנסה להסתיר, לא מתנהג בצורה דיפלומטית( או פוליטית נכונה). הוא חד וישר ולא משנה מי עומד מולו או מתמודד עמו, כפי שעשה בעבר. הוא אפילו מתפלל בכריעת ברך, פומבית, עם פניו לכוון ירושלים (עד היום, בנצרות, ביהדות וגם באסלאם, יש אותה תבנית של הכיוון לירושלים כאשר מתפללים  או כורעים ברכך; עם זאת, אמנם זה היה דפוס התפילה היהודית המקורית, אך קריעת הברכיים הוסרה במהלך השנים בשל הדמיון לדפוסי התפילה של שתי הדתות המונותיאיסטיות האחרות).

אפשר לחשוב שכאן דניאל הוא לא רק ישר אלא גם קצת פרובוקטיבי ויהיר. המשיח ישוע לימד אותנו להתפלל בשקט ב"חדר סגור ". אך חשוב להבין שזו הייתה דרך התפילה בזמנים אלה ואם דניאל היה עושה זאת בצורה אחרת, כמו למשל סגור איפשהו ובסתר, זה יכול היה להיות פרובוקטיבי עוד יותר ולהראות ערמומיות ולא כנות. דניאל ידע מה שאסור לנו לשכוח. כאשר אנו עושים משהו המבוסס על אמונתנו ולמען אלוהים, אלוהים יהיה שם כדי להגן עלינו. וכן, דניאל רצה להראות זאת. להראות זאת לשאר חבריו המאמינים במטרה לחזק את אמונתם ולתת דוגמה כיצד הם עצמם צריכים להתנהג כנגד ה“חוקים" החדשים. האם כל זה מזכיר לנו משהו ממה שקורה בעולם המודרני ?…

דריוש, כפי שראינו, כיבד את דניאל אך לא הייתה לו ברירה אחרת. עליו לגנות אותו ולשלוח אותו לגוב עם האריות. כנראה, בתוך תוכו, לא הרגיש בנוח עם החלטתו, ולכן טבעי שהיה מוטרד בלילה ולא יכול לישון,

אבל הדבר החשוב ביותר הוא שהוא האמין ואמר לדניאל שהוא מקווה שאלוהיו יציל אותו. הוא קיווה ואולי באופן מסוים "התפלל" על כך באמצעות אמונתו שלו. לאחר שדניאל יוצא חי מהגוב, הוא לא עשה זאת בסגנון של ״מנצח גדול״, אלא בצניעות, מאחל קודם למלך חיי נצח (כפי שהיה מקובל לפנות למלך) -בלי כעס- ומסביר שהוא חף מפשע. למרות הנס הגדול וניצחון אמונתו שלימד לקח גדול לכל המתנגדים, דניאל לא גילה שום יהירות או אגואיזם.

מה התפקיד שממלאים כאן האריות ? מדוע האדם היום מפחד כל כך מבעלי חיים ובעיקר מחיות בר ? בספר בראשית רואים שכאשר נברא האדם קיבל את הסמכות להיות המנהיג של כל שאר היצורים החיים. אבל בדרך, לאחר החטא הקדמון, האדם איבד את רוחניותו, איבד את "הרוח" שקשרה אותו ישירות עם אלוהים, ובעקבות זאת איבד את סמכותו על בעלי החיים, ונפל נמוך יותר בפירמידת הבריאה קרוב יותר לרמת הנשמה של שאר היצורים. כשיצא האדם מגן העדן איבד את כוחו שניתן לו על הטבע. דניאל, כאשר התמודד עם האריות ושלט על חיות הבר, החזיר למעשה את הסדר ביחסים בין האדם לממלכת החיות כפי שנקבע על ידי היוצר. הוא הצליח לעשות זאת בזכות אמונתו.

לבסוף, אנו יכולים לראות בפרק זה את משמעות הכתוב "הם נפלו לבור שחפרו". אלה שארגנו את כל הקנוניה גמרו בעצמם בגוב עם האריות. זה המהלך הרוחני של הדברים. אלה שמנסים לרדוף את אנשי האלוהים, לא רק שמפסידים בקרב, אלא שהם גם נופלים לבור שהם עצמם חפרו, ובסופו של דבר נענשים בדרך גרועה יותר מהרוע שניסו לגרום.

״הם הציבו לי מלכודת; נשמתי הייתה בסכנת הם חפרו בור לפני, הם עצמם נפלו לתוכו״. (תהלים 57, 6)

דניאל הצליח לשרוד באופן נסי, על ידי אמונתו האמיתית והטהורה. יתרה מזאת, באמצעות ענוותו הצליח גם להשיג את הכבוד הסובבים אותו והכרתם בחשיבות אמונתו. בואו נזכור תמיד את הדוגמה של דניאל. אם נפעל באמונה, אך גם בענווה, בסופו של דבר נהיה תמיד המנצחים, אך גם נצליח להראות דוגמא חייה לסובבים אותנו וסיבה להם ללכת בדרך של אלוהים. זו ההטפה הטובה ביותר, עם חיינו !

אלוהים מחפש בעולם את ה“דניאלים" שלו כדי לבנות איתם את הדרך לממלכתו !

הערות נוספות

‏בפרק זה מתואר איך דניאל מתנגד להוראה של המלך דריוש והוא עומד על שלו ועל ‏אמונתו, אפילו כאשר החיים שלו בסכנה. והוא מוכן להקריבם למען אלוהים.

‏קודם כל, כמו שראינו גם בפרקים הקודמים, מה שמוביל את האנשים מול דניאל זו תחושה של קינאה כלפיו, הם מקנאים כיוון שהוא מיוחד והוא מקבל ‏את ההכרה לכך. ‏הדרך של האנשים האלה, ‏היועצים של המלך, היא כמו שאנחנו רואים גם בחיים שלנו, ללכלך, להלשין ולגרום לכך שיקרה רע למתחרה שלהם.

‏לדניאל היה אופי מרשים ומושלם ולא היה לו שום דופי שאפשר להתבסס עליו וללכלך. אז מה שהחליטו לעשות היה, (השיטה הרגילה של העולם) ללכלך, להלשין ולבנות תיק על דניאל. ‏מרשים ביותר ש-כמו שהם בעצמם אומרים- לא היה להם שום הילה אחרת עליו והדבר היחיד שיכלו לבנות היה משהו שקשור לאמונה של דניאל.

‏תראו את הערמומיות של היועצים של המלך. הם לא באו ישר להגיד: ״תוציא חוק נגד כל אמונה אחרת״. כי חשבו שיהיה ברור מאוד שבונים תיק נגד דניאל, וידעו שהמלך מאוד העריך אותו. אלא אמרו: ״כדי לחזק את מלכותך ושכולם יכבדו אותך כמלך חדש וכסמכות יחידה באימפריה, תוציא חוק שאסור שאנשים יבקשו בקשה כל שהיא, מופנית למישהו אחר חוץ מהמלך״. הרי, זה נשמע על פניו המלצה לטובתו של המלך ומלכותו. ככה עבדו עליו כאשר שיחקו עם האגו והכבוד שלו. ככה הרבה פעמים עושים גם ה״חברים״ שלנו שכביכול מציעים דברים ל״טובתנו״ אך המטרה היא להכניס אותנו למלכודת.

אבל קורה בסוף מה שכתוב בכמה מקומות במשלי ובתהילים: ״הבור שהם תפרו, נפלו בעצמם בתוכו״...

‏מעניין שברגע שדניאל שמע והבין את התוכנית נגדו, לא פחד ולא אישש. לא השתמש בהשפעה שהייתה לו על המלך ולא התחנן מולו. אלא המשיך לעשות את שלו שהוא היה להתפלל עם חלון פתוח שפונה לירושלים. ‏האם לא היה יכול להשתמש בכוח ההשפעה שלו על המלך, ל״פרוטקציה״ שלו ? בוודאי שכן, אבל הוא עשה זאת. האם לא היה יכול להמשיך להתפלל בסתר בלי שיראו אותו? בוודאי שכן. אבל גם זה לא עשה. ‏למה? הרי אנחנו יודעים שאלוהים אוהב את התפילה הפנימית של האנשים, התפילה בסתר, בלב שלנו ולא בהכרח במקומות פתוחים שכולם רואים. אבל פה דניאל רצה להראות שהוא לא משנה את הדרךשלו ולא נכנע מפחד. במשפט זה נמצא הסוד והסבר. ‏הוא לא אמר: ״אני אראה להם ואני אלך בפומבי להתפלל בצורה פרובוקטיבית. אלא, הוא המשיך לעשות מה שנהג לעשות גם קודם. ‏לא רצה להתפשר מפחד ולשנות את דרכו ומנהגו. גם רצה להעביר מסר לכל העולם שהוא עם אלוהים ולא משנה מה המחיר לכך.

בוא נשים לב גם לדרך התפילה של דניאל. הוא קורע ברך (סימן של צניעות) ופונה לירושלים (כנראה לכוון בית המקדש או בתקווה-אמונה של חזרה לירושלים). המאפיינים אלה של תפילה (כוון, דרך גופנית) הם לא מחייבים בוודאי ולא צריך להתמקד בהן כל כך (כך עושים בדרך כלל  ה״דתיים״ שמתמקדים בדרך התפילה ולא בתוכן...). ישוע אמר: ״כשאתה מתפלל אל תעשה כמו הפרושים או הצבועים שמתפללים בדרכים מרשימות שיראו אותם, אלא תיכנס לחדרון שלך, תתבודד ותסגור את הדלת, ואביך שבשמיים רואה ושומע אותך״...). מעניין פה להגיד שתבניות/דרכי אלו של תפילה, (קריעת ברך או השתחוות), היו נפוצות ביהדות של אז. אך הפסיקו אותן (כמה מאוד שנים אחרי הספירה) מכוון שה״נוצרים״ התפללו כך, אז ״חכמי ישראל״ המליצו לשנות את הדרכים אלה, כדי שיהיה שונות מהגויים״....

‏המלך דריוס, שהוא היה מבוגר בן 65 (גם דניאל היה מאוד מבוגר מעל 80) מאוד העריך את דניאל בגלל מה שהוא שמע על פעילותיו.  רואים לכל אורך הפרק שניסה להגן על דניאל. בהתחלה הוא ביקש מהיועצים לחכות עד הערב ולבדוק את העניינים בתקווה שלא יכניסו אותו למלכוד.

‏בהמשך, כשהוא נאלץ להכניס את דניאל לגוב האריות היה עצוב, כתוב שהוא לא אכל לפני שהוא הלך לישון ולמחרת בבוקר הוא קם מוקדם מאוד כדי לבדוק מה קרה, בתקווה שבאמת אלוהי דניאל עזר לו והציל אותו ממות.

‏מסר נוסף שלומדים פה מהשהייה של דניאל עם האריות הוא הסמכות שניתנה לאדם כל החיות של הבריאה. אלוהים, כשהוא ברא את האדם נתן לו סמכות להיות שולט על כל כדור הארץ ועל כל החיות. והחיות מרגישות באופן טבעי פחד מהאדם. אבל האנשים מסרו את הכוח והסמכות שלהם לשטן וכך התחילו לפחד מהחיות במקום להיות ״בעלי הבית״ של הבריאה, הפכו למסכנים שפוחדים מכל דבר, הם בסכנה מכל תופעת תבע ומכל חיה ! דניאל (ולא משנה איך זה קרה, האם מלך הופיע והגן עליו או בדרך אחרת) הראה לנו איך האדם צריך לראות. האריות לא העיזו להתקרב ולתקוף את דניאל כי הרגישו פחד וכבוד אליו ! זה המצב התקין של האדם !

לפעמים, אנשים שואלים: ״איפה האלוהים זה שמציל בדרך כזו ניסית, איפה אלוהים של דניאל בימנו״ ? השאלה הנכונה היא: ״איפה הדניאלים של אלוהים״? ! אלוהים הוא אותו דבר גם היום כמו שהיה אז ומוכן להתערב באופן ניסי בדיוק כמו אצל דניאל, ואף עכשיו, אחרי ישוע יש לנו סמכות מוגבלת, לא חייבים אפילו להיות כה מושלמים כמו דניאל. כי ישוע סלח לנו ומחק את כל העוונות שלנו. פשוט נותר לנו לקבל את ישועתו ולהשתמש באמונה שלנו. לאפשר לו לפעול דרכנו, לזרום את כוחו דרכנו. להיות הדניאלים החדשים, בפועל ולא רק במילים....