הערות על ספר דניאל, פרק ה

הכתובת על הקיר

אנו מוצאים ביטוי זה בשפות ומסורות שונות, בלי לדעת שהוא נובע מספר דניאל שבתנ״ך... ברב, המסר במשפט זה הוא: התעלמנו מהסימנים שהיו נגד עינינו גורם לאסונות, שאם היינו שמים לב להם, היינו מונעים דברים.

מדהים לראות כמה מסרים נמצאים בספר דניאל, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה דידקטית. ועוד כמה נבואות יש שמיושמים בהיסטוריה המודרנית ואף בימינו.

אפשר לומר שספר דניאל לבדו מהווה ״תמצית״ של כל המסרים של התנ״ך והברית החדש !

הסיפור בפרק זה, מתחיל בכך שבלשאצר (המלך הבבלי החדש) מארגן נשף מפואר, איזו "אורגיה" במעונו בבבל, בזמן שהם נמצאים במלחמה ותחת מצור על ידי המדים. לפי ההיסטוריה, המצור נמשך כשנתיים והבבלים היו במעין הסתגרות שניתן להשוות אותה להסגר של ימינו. אבל הם היו בטוחים וגאים בביטחון עירם ולא דאגו מדי. אומרים שבבל הייתה מוקפת בחומה שהייתה כל כך רחבה ששתי מרכבות יכלו לעבור בו זמנית. חומות אלה היו בלתי חדירות ! אז הרגישו מספיק בטוחים כדי לחגוג בזמן שהיו במצור. יהירותם מודגשת עוד יותר כאשר בלשאצר מבקש להביא את הכלים הקדושים שאבותיו הסירו מבית המקדש בירושלים, ולשתות מהם ! אנשים אלה רצו לספק את היצורים שלהם להנאה, תוך זלזול וחוסר כבוד לכל דבר קדוש או אלוהי.

פתאום כל הנוכחים רואים יד שבאה משום מקום ושכותבת על הקיר (ועוד בשפה לא מוכרת להם כלל). הם בהלם ואלמנת לפתור את ה״חידה״ זו נזכרים שוב בדניאל, היהודי החכם שעזר לאביו המלך, נבוכדנצר לפרש את חלומותיו בעבר. כאן ברור כי נשכח לגמרי הלקח שנבוכדנצר קיבל על יהירותו, שגרמה בסוף לנפילתו. רוב הנוכחים היו כאלה שחיו והיו עדים באירועים עם בנבוכדנצר, וידעו את הפרשנות והנבואה שנתן דניאל באותה תקופה.

דניאל מפרש מה שכתוב על הקיר (כנראה בשפה ארמית או עברית): ״נמדדתם, נשקלתם ונמצאתם חסרים וממלכתכם תחולק ותיפול בידיהם של אחרים, הפרסים״. כאן, עלינו להתייחס לפרשנותו של דניאל על החלום הראשון של נבוכדנצר, שלגביו (לפני מספר עשורים) דניאל אמר לו כי ממלכתו תיפול לידי אימפריה אחרת, הפרסית. נבואת דניאל זו כבר מתגשמת עתה.

מה היה חטאו של בלשאצר שעליו מקבל עונש כזה ? ארבעה חטאים עיקריים במעשה אחד (!):

א.    יהירות כלפי אויביו, ויהירות בנוגע ללקחים של העבר, של נבוכדנצר.

ב.    חוסר כבוד לכלים הקדושים וכל דבר קדוש/אלוהי.

ג.     אמונה וביטחון רק ב״חומר״, ועוד בצורתו הגרועה ביותר. כל צורה של עבודת אלילים  (עבודה זרה), קשורה לאמונה בישות או אובייקט מסוים. כאן אין לבלשאצר איזהו פולחן דתי או ״מקדש״. אמונתו ופולחנו מכוונים לעושר ולזהב.

ד.     ניסיון לפדות את דניאל בעושר ועמדות. בעוד שהוא זקוק לו כדי לפרש את הכתוב, בעוד שהוא מכיר את עברו ואת יחסיו של דניאל עם אלוהים האחד שלו, הוא מביא את כל האירוע לרמה המוכרת לו, זו של ״חליפין״, תוך תפיסה שעושר ו״חומר״ יוכלו להוציא אותו מהמצב הקשה. בקיצור: יהירות, חוסר אמונה וכבוד לאלוהים, אמונה בחומר.

מה אלוהים עושה כאן ? הוא יכול היה להעביר את המסר שלו באחת הדרכים הידועות. לשלוח מלאך, או חלום. אבל פה אלוהים עושה משהו שונה ואף גורם לאירוע שיפחיד (כדי לעורר את צומת ליבם) את כל אותם אנשים שחצנים שחגגו. יד אלוהית כותבת את המסר בשפה שאינה מוכרת לנוכחים וכזו שאין מפרש אפשרי, למעט דניאל. לפתע כולם זקוקים לעבד האל הנאמן (שהוא דווקא מאלה שנוגדים באופן מוחלט כל אמונה ותפיסת חיים שלהם !) , כדי לתת להם את הפרשנות.

תחשבו ובטח תמצאו דוגמאות דומות רבות בחייכם. דוגמאות לכך ש״אויב״ מסוים שלכם, או מישהו שגורם לכם לקשיים בחיים, נזקק בכם ומי שיכול להצילו הוא רק אתם (נציגי האמונה האמיתי והקשר עם האל האמיתי) ! תחשבו כמה פעמים היה צורך בסביבה שלכם, כזה שרק אתם יכולים לתת מענה ובכך להתבלט מכולם. כמה פעמים הפכתם להיות נחוצים וחשובים, בדיוק כמו שדניאל היה נחוץ באותה תקופה, לממלכה ולמדינה. זו שיטת התערבות מוכרת ונפוצה של אלוהים בחיינו. להביא את הסובבכם או את הכופרים לצורך כזה שאחד ממשרתיהם הוא ההכרחי והייחודי שיכול להציע פתרון לבעיות. אלוהים עושה זאת, כמובן, לא בכדי לגרום לנו סתם לבלוט, אלא לכדי להשתמש בנו כאמצעי להראות לעולם את גדולתו ואת מתנותיו לאלה שהולכים בדרכו. לתת מסרים לעולם דרך מאמינו.

בלשאצר, למרות יהירותו, למרות שאין לו שום קדוש, אי שם בתוכו, מבין שמה שכתוב על הקיר איננו לטובה. והוא נבהל. מדוע ? הרי זה יכול היה להיות כל דבר אחר וטוב או אקראי. לכל אדם, אפילו כל אחד שמגדיר את עצמו כ "אתאיסט", יש בתוכו איפה שהוא את יראת האל. כפי שהוא מוזכר במכתב של השליח פאולוס לרומאים: לכל בן אדם יש את היצר של ידיעת קיומו של אלוהים. כמו אצל כל אדם יש את הידע הפנימי של טוב ורע. אין צורך שמישהו ילמד אותנו שגניבה למשל זה דבר גרוע. יודעים כולנו בפנים ! במצפוננו שהיא המיקרו-אלוהים הטמון אצל כולנו.

עכשיו בוא נדבר קצת על בבל:

ניתן למצוא את ״בבל״ בחלקים רבים מאוד בכתבי הקודש. יש היזכור לבבל בכ -300 פעמים ! יותר אפילו מהציטוטים של בירושלים !

בתחילת התנ״ך, יש לנו את סיפור מגדל בבל. שם אנשים מחליטים שהם לא צריכים את אלוהים, הם קובעים חוקים משלהם והם מאמינים שיש להם את הכוח בידיהם.

בסוף כתבי הקודש, בספר ההתגלות פוגשים שוב את בבל שמוזכרת שם 144 פעמים ! כאן יש פרשנויות שונות. עבור חוקרים מסויימים, בבל מייצג את ירושלים, עבור אחרים, את העולם המערבי ואת אמריקה, או את הפוליטיקה באופן כללי וכ״ו.

באופן מטפורי, בבל תמיד  מסמלת את חיי היהירות, השפע והחומרנות, את העדר אלוהים וכל אמונה. בספר ההתגלות (17:18) אנו רואים את הנפילה הסופית של בבל, שמוצגת כמרכז החיים הלא רוחניים והחומריים. תוך יממה בבל מתרסקת וזה מסמל את נפילת העולם המערבי המודרני החסר מוסריות, והנפילה של כל מערכת הפוליטית והפיננסית ביחד. ראוי לציין כי בעוד כל זה נוגע בעיקר בעולם המערבי, בבל היא -בכל זאת- חלק מאזור המזרח התיכון שמהווה מרכז לכל ההתרחשויות הרוחניות בספרי הקודש.  

היום אנו רואים/מרגישים, את סכנה זו של "נפילת" עולמנו הידוע. חשים כמה האיזון של העולם עדין מאוד, וכמה אפשרי שהכל פתאום יכול להתרסק "ביום אחד". לדוגמא, נפילת המערכת הפיננסית או שוק המניות (שהיא תמיד אפשרית), או נפילת מערכת האינטרנט, יכולים להפיל הכל תוך זמן קצר, כמו דומינו. הכתובת נמצאת על הקיר ... ואנחנו חיים בבבל המודרנית...