דניאל פרק ג

בפרק זה, המלך נבוכדנצר מרגיש שהוא כל כך חזק, שהופך את עצמו ל״אלוהים״ ! אז, הוציא הוראה שכל האנשים חייבים, כאשר שומעים את הצלילים המיוחדים, להשתחוות לתמונה ענקית שלו (או סוג של פסל), שהמלך העמיד במרכז העיר. הדרכים שנבוכדנצר משתמש כדי לאכוף על הוראתו, כוללות איומים והפחדה...אלה דרכי האכיפה של השלטונות, בדרך כלל. אין אפשרות אחרת לכפות חוקים לאנשים, אלא, בדרך נוקשה. במקרה שלנו לא מדובר סתם על לציית בחוקים כל שהם, אלא בכפיה לקבל את המנהיג כראשות עליונה יחידה, ברמה אלוהית.

בניגוד לחוקים האנושיים, החוקים של אלוהים הם לא בתבנית כזו של כפיה. אלוהים נותן ״חוקים״ שמיועדים לטובת העולם ולישועתם הרוחנית של האנשים, ולא כדי לספק את האגן שלו. החוקים של אלוהים הם מלאי אהבה, חמלה וסלחנות (בניגוד לחוקים האנושיים, שאין בהם סלחנות).

שלושת החברים של דניאל סירבו להשתחוות לתמונה ואמרו בנימוס, שלא יכולים לציית בחוק זה, מכוון שלא יכולים לבגוד באלויהם. נבוכדנצר לא מסוגל לקבל תשובה כזו (אין יוצאים מן הכלל בחוקים כאלה, במיוחד כשמדובר בדיקטטורים אכזרי מסוג זה) ולכן שולח אותם לכבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת״. מאחר שהם נראים יותר מדי בטוחים באמונתם ואומרים שלא אכפת להם אם ימותו (אומרים משהו מעניין: אנו בטוחים שאלוהינו יכול לשחרר אותנו אפילו מכבשן כזה, אבל גם אם לא, אין לנו בעיה למות בשבילו ולמען אמונתנו בשמו). הביטחון שלהן עצבן עוד יותר את המלך שהוא הוראה להכפיל 7 פעמים את עוצמם האש. עד כדי כך, שהמשרתים שטיפלו בקמין, נשרפו למוות כשהתקרבו כדי להגביר את האש.

אומנם בעולם המודרני, אין כיום ממש תמונות כאלה שעליהן אנו חייבים להשתחוות, אבל דברים דומים קורים בהחלט, בצורה אחרת. אנו ״משתחווים״ ואף ברצוננו החופשי לדברים אחרים של העולם החומרי, כמו כסף, תהילה, קבוצות ספורט, סמלים מסחריים, תבניות התנהגות... וכ״ו. מעט מאוד אנשים מתנגדים היום לתלות זו לסמלים ותבניות החומריים שמנהיגות העולם מרגילה אותנו אליהם. מצבנו היום היא לא מאוד שונה... נבוכדנצר המודרני הוא השלטון של העולם החומרי, העולם המודרני כולו...

המלך עולה למקום גבוה כדי לראות את המראה יותר טוב ופתאום רואה את האנשים העברים אלה, מסתובבים בתוך האש (רוקדים ושרים לאלוהים) ושום דבר לא קורה להם... לא רק זה, אלא שאדם רביעי במראה של ״בן אלוהים״ מופיע יחד איתם בתוך הקמין ! רב הפרשנים טוענים שהדמות הרביעית זו מסמלת (או הייתה) ישוע עצמו. אחרים, טוענים שמדובר במלאך אלוהים.

גם אנחנו היום נמצאים תחת ״אש״ ובחיי היום יום, ומבקשים את נוכחותו של אלוהים כדי לשחרר אותנו מהצרות. אבל, כפי שרואים בסיפור הנוכחי, אלוהים לא שחרר את המאמינם שלו מהעינוי ! לא מנע את הניסיון זה שלהם. גם אותנו, לעיתים קרובות, משאיר בתוך ה״אש״ של הבעיות... כנראה, צריכים בחיים לעבור דרך אש. תהליך זה מזקק, מטהר אותנו ומעלה אותנו דרגה רוחנית.

ל3 האנשים אלה (מיישח, שידרח, ואבדנגו) לא רק שלא קרה כלום, אלא אפילו הבגדים שלהם לא נפגעו, ולא היה להם ריח של שריפה ! גם השערות שלהם, כלל לא נפגעו ! המלך התרשם מאוד ואלל את אלוהים. אבל גם פה, הוא אלל את אלוהים כאלוהים של מישח, שידרח ואבדנאגו. אלוהים הוא עדיין זר בשבילו ולא רלוואנטי בחייו, למרות שהוא מעריך את כוחו של אלוהי האנשים אלה... נבוכדנצר מוציא הוראה שכל מי שיפגע באלוהים זה של היהודים, יהרג בצורה אכזרית.

אבל עדיין יש הבדל ענק בין להעריך את אלוהים (או לפחד ממנו), לבין להשפיל את עצמך ולקבל את אותו כאלוהים שלך, שאליו אתה מחויב. להודות בחטא שלך, ולקבל את היד והחמלה של אלוהים, ולסליחת החטאים דרך המשיח.

מה זה בעצם ״להאמין באלוהים״ ? לקבל ולהעריך אותו ? ממש לא מספיק ולא משמעותי. הרי, גם (כפי שכתוב בכתבי הקודש) גם השטן והשדים מכירים את קיום אלוהים ורועדים ממנו. אך לא מקבלים אותו כסמכות שתדריך את החיים שלהם. אנו צריכים לתת את הלב שלנו לאלוהים !

הרבה אנשים אומרים: ״אני איפה שהוא בתוכי מאמין באלוהים וגם הולך לכנסיה או לבית כנסת״. אז, אני בסדר, אני אדם ״טוב״. אין ״מצב ביניים״ באמונה. או שנותנים את כל ליבנו וחיינו לאלוהים או שלא. הניסיונות בחיינו יבחנו את עמדתנו, ״דרך האש״.

זה קורה בחיים גם בנוגע להתחברות שלנו עם הסביבה, או בחתונה בין אנשים. הרבה אומרים ש: ״פגשתי מישהו/י והוא/היא ״בסדר״, אדם טוב..״. ״אז, אני מתכוון/ת להתחתן״. אין פשרות כאלה לאלוהים. אין מאמנים SOFT,  LIGHT...ולכן צריכים להיזהר כאשר מחליטים עם מי רוצים לחלק את חיינו.

שאלה מעניינת וחשובה שעולה בפרק זה, היא: איפה בדיוק היה דניאל ? האם הוא התחמק ? הוא בעצם לא נכנס לסיטואציה שצריך לבחור בין להשתחוות לתמונת המלך, או להישלח לכבשן הבוער. יכול להיות שהיה במקום אחר במדינה, או רחוק מהאירועים, באיזה תפקיד. יכול להיות שאלוהים שמר עליו בצורה אחרת. יש לפעמים מצבים, שאלוהים מאפשר לנו ״להתחמק״ ולברוח ממצבים קשים.

נבוכדנצר, המלך הגדול, למרות שהעריך מאוד את דניאל (במיוחד אחרי פירוש חלומו), אבל לא ממש השתכנע או האמין באלוהי דניאל. בברית החדשה השליח שאול פאולוס (באגרת אל הקורינתיים) כותב: ״אני מכיר איש במשיח שלפני 14 שנה נלקח אל הרקיע השביעית ושמע דברים שאסור לגלות...עליו אני יכול להתגאות, על עצמי לא רק לחולשותיי..״. אלוהים ״נתן״ לשאול, מחלה מסוימת שממנה סבל כל הזמן. לפי הגישה של שאול, אלוהים אפשר זאת, כדי שלא יתגאה, אחרי המעמד שבו העלה אותו. הוא טוען שכך אלוהים שמר עליו מכוויה.

השליח שאול עשה הרבה ניסים, עד כדי שהיוונים התחילו לחשב אותו כאלוהים, ולחשוב שהוא היה התגשמות של אחד מהאלים שלהם. במצב כזה, יש סכנה רוחנית שהאנשים של אלוהים ירגישו יהירות, והאגו שלהם אלול להתרומם.

האגו של נבוכדנצר התנפח כאשר שמע את הפירוש של דניאל של הפסל שראה בחלומו, כאשר דניאל אמר שהוא יהיה המלך הכי חזק, ואלה שיבואו אחריו יהיו חלשים יותר. אבל לנבוכדנצר לא קרה התהליך ששאול מתאר ושהוא מנע את התגאותו...

שאלה שעולה מהפרק על החיים שלנו, היא: האם מותר -מבחינה רוחנית-, לפעמים לא לציית לחוקים של העולם הזה ? נראה שכן, אבל רק כאשר הם נוגדים באופן ישיר את עצם אמונתנו או כאשר מופנים נגד אלוהים.

עוד כמה נקודות מעניינות:

מעניין מאוד, שאלוהים מתגלה לפעמים גם לגוים (ובמקרה זה, עוד איזה גוי...., המנהיג של העולם הכופר). יתר על כן, גם המלאך של אלוהים נראה למלך ! (רק נבוכדנצר ראה את המלאך ולא הקהל כולו). אלוהים מנסה לתת גם לשליטים הגדולים הזדמנות לגלות אותו ומנסה להדריך אותם. זה מדגיש את ''האוניברסליות״ של אלוהים כלפי כולם. למרות זאת, ולמרות שהמלך ״מתרשם״ מאוד מאלוהים, לא משנה ממש את חייו ולא מקבל אותו בליבו. זה מזכיר את הטענה של חלק מהאנשים בעולמנו המודרני, שאומרים ש: ״אם אלוהים היה מופיע פה מולי, או אם היה עושה איזה נס גדול מול עיניי, הייתי מאמין ומקבל אותו״. לא נכון. הדוגמא של נבוכדנצר מוכיחה את זה. נבוכדנצר התרשם, התלהב, אבל לא קיבל את אלוהים, למרות כל הניסים והגילויים שהיו לו. אחרי זמן מה, שכח את הכל...במשל של ישוע על אלעזר שמת ועלה לשמיים, חלק מהאנשים שהיו בגיהינום ביקשו ממנו לחזור ולהזהיר את קרוביהם, כי אם מישהו בא מעולם המתים, בטח ישתכנעו ויתקנו את דרכם. ישוע אומר שזה לא יעזור. אם מישהו לא משתכנע ממה שיש בכתבי הקודש וממה שהנביאים אמרו, לא ישתכנע גם אם יראה אדם שחזר מהמתים.

גם היהודים שהיו במעמד הר סיני, תוך 30 יום בלבד שכחו, ובנו להם את עגל הזהב...

ישוע גם, אחרי שקם מהמתים, אמר לתלמידו תומאס שביקש לראות את הסימנים של הצליבה, כדי להאמין : ״אתה ראית ולכן האמנת, אשרי אלה שלא ראו והאמינו״.

נקודה מעניינת נוספת בפרק זה: נבוכדנצר לא כל כך שם לב, ולא היה יכול לשים לב מי לא מקיים את הוראתו מתוך מיליוני התושבים שבממלכתו. היו אנשים שהלשינו... זה הטבע האנושי.. הרי, מה היה אכפת להם אם היו כאלה שבסטר לא השתחוו ? אבל האנשים שראו את החברים של דניאל, אמרו בליבם: ״למה, אנחנו ״פראיירים״ ? אלה היהודים משחקים אותה, יותר חכמים״ ? גם היום ככה העולם מתנהג...למשל בעניין החיסון לווירוס הקורונה שחווים היום. האנשים מתנהגים ככה כלפי אלה שלא רוצים להתחסן מהסיבות שלהם...

שני הנביאים שחיו באותה תקופה, ושהדריכו את העם היהודי היו, ירמיהו ויחזקאל. לא היה להם תמיד גישה דומה בכל הנוגע להתנהגות כלפי השלטון של בבל. יחזקאל היה יותר קיצוני והיה נגד הפשרנות והכניעה למלך. שאלו אותו האם מותר להתחמק מההוראה של המלך. הרי, מדובר בפיקוח נפש. אבל, לפי התפיסה של היהדות, פיקוח נפש לא בתוקף ב3 מצבים: כאשר מדובר בגילוי עריות, חילול השם או הרג. ופה מדובר בחילול השם של ממש. לפי המסורת של היהדות, האנשים שאלו את יחזקאל האם (כשיסרבו לפקודה של המלך) אלוהים יציל אותם, והנביא התפלל ונתן להם תשובה שלילית ! לכן, מכוון שלא קיבלו שום ״ביטחון״ מהנביא, ענו למלך שלא אכפת להם אם ימותו למען אלוהים. זה מלמד שבחיים צריכים לקבל ״החלטת מוות״ (כמו שהיה עם החיילים היוונים בספרטה העתיקה). כאשר מקבלים החלטת מוות, רק אז, מנצחים ומקבלים את החיים...

מאוד חשוב בפרק התיאור של האדם הרביעי כ״בר-אלוהים״, בן אלוהים ! לכן, כאשר הדתיים מזלזלים בישוע כ״בן אלוהים״ ואומרים שלא ייתכן דבר כזה וזה מהווה חילול השם, הינה דוגמא (אחת מרבות), שאלוהים יכול להופיע בהתגשמות חומרית או אפילו בדמות אדם ! אלוהים הכל כול !