האדם הרוחני

חשוב מאוד להדגיש תחילה, כי האדם הוא ״יצור משולש״ (מורכב משלושה חלקים: החלק החומרי, החלק האינטלקטואלי-נפשי, והחלק הרוחני). למרבה הצער, בעולם המודרני של ימנו קיים בלבול בנושא זה וה״נפש״ נחשבת כאחת עם ה״רוח״ ושני מושגים אלה מוחלפים כאילו מדברים על אותו הדבר. בשונה מהאדם, לבעלי החיים יש ככל הנראה רק שני מרכיבים, את הגוף ואת הנפש, אבל אין להם את הרוח כי אלוהים נשף את רוחו אך ורק לאדם .

אם כן, כיצד נוכל להגדיר את האדם הרוחני ? אדם רוחני הוא אחד שנשלט על ידי הרוח (רוח אלוהים). אין זה אומר כי אופיו ומעשיו מושלמים, אלא שכל מעשיו מודרכים בעיקר על ידי הרוח, ולא מה״רכיב״ החומרי והנפשי (אינטלקט ורגשות) שלו. אנשים רוחניים הם ההפך מהאנשים ה״בשריים/חומריים״. אנשים חומריים חיים את חייהם (בין אם טובים או רעים) באמצעות ועל בסיס היכולות/הכוחות שלהם בלבד. אנשים רוחניים תלויים בעיקר בכוחו וברוחו של אלוהים, במקום יכולותיהם בלבד.

אנשים ״חומריים״ הם אלה שנשלטים על ידי החושים הפיזיים בלבד: ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מגע.. או על סמך ניסויים במעבדה. אנשים רוחניים מודרכים יותר על ידי אלוהים ורוחו מאשר על ידי רגשותיהם. רואים את העולם בעין אחרת לגמרי.

קיימת אף ״מלחמה״ פנימית תמידית בתוכנו בין ה״חומר״ לרוח. כפי שכתוב: “האדם ה״חומרי״ אינו מקבל את הדברים של רוח אלוהים .. החלק הנפשי-החומרי הוא אוסף הרגשות וההיגיון שלנו. כאמור, בשונה מהאדם, לבעלי חיים יש נפש חיה, אבל אין להם את החלק השלישי, הרוח. לפיכך, בשונה משאר החיות שפועלות על בסיס אינטליגנציה ורגשות בלבד, ההחלטות והמעשים של האדם נשלטים ומכוונים גם על ידי הרוח (אם הוא מאפשר לכך), ולעיתים רבות הם מתנגדים ל״הגיון״ הרגיל (למשל, אין ״היגיון בלצום או בלהתפלל.

אין זה נכון לשפוט את הרוחניות של האדם לפי הדפוסים הדתיים החיצוניים הנפוצים בלבד. רוחניות אמיתית משפיעה על כל היבטי חיינו. לכן אסור לנו לשפוט לפי קריטריונים חיצוניים את הרוחניות של האחר (מה הוא לובש, מה הוא אוכל, האם הולך לבית כנסת או לכנסיה וכ״ו.

לא נכון גם להגדיר ״רוחניות״ לפי הקריטריונים של העולם ה״חילוני״, כלומר “רוחני” הוא איש הרוח, מי שהולך לתיאטרון או מאזין למוזיקה קלאסית או הולך לתערוכות ציורים וכ״ו. כל הפעילויות האלה ״מזינות״ בעיקר את הנפש של האדם ומעט מאוד(אם בכלל) את רוחו. לרב מהוות הפעילויות ה״רוחניות״ האלה רק תחליפים ל״חמצן האמיתי״ של הרוח, שהוא התקשורת עם הבורא.

אפשר להעמיד שני קריטריונים עיקריים לבחינת הרוחניות האמיתית : א. היכולת של אנשים להבחין בין האמת ה״עולמית״(המבוססת רק על הגיון ובמה שרואים) והרוחנית, כלומר מי שיכול להבין לעומק מה קורה בעולם, למה כל דבר קורה, ולאן הדברים הולכים או מכוונים, מה משמעות ומטרת חיינו (לראות את ה״תמונה הגדולה״). ב. הישום/ה״תרגום״ של הרוחניות במעשים של היום יום, באיך הקשרים שלנו עם האנשים והסביבה, איך ההתנהגות שלנו, איך השליטה שלנו על מה שוקרה בחיינו בדרך לא קונבנציונלית, ובדרך של אמונה.

כאשר הרוח של אלוהים, רוח הקודש שוכנת בתוכנו, זה מתבטא ב״מתנות הרוח״ של אלוהים שכוללות “אהבה, שמחה, שלום, טוב לב, חסד, אמונה, ….“

כדי להיות רוחניים לא צריכים בהכרח להיכנס למסלול של דת, גם לא צריכים לפתח כמות ענקית של ״קדושה״ (הרי כולנו במידה כזו או אחרת ״חוטאים״) או דרגה גדולה של אמונה. רק צריך לרענן את תודעתנו, את מצפוננו, להתחדש מבפנים עם דברי אלוהים ולהחיות את הרוח שישנה ו״קבורה״ תחת המוח שלנו ודאגות היום יום.

איך נוכל לפתח את הרוח שלנו וליצור מערכת יחסים ותקשורת הדוקה עם רוח ה״מקור״, רוח אלוהים ? הדרך היחידה היא דרך התפילה (לא בנוסח דתי קלאסי), שזו שפת הרוח, שפת האל. גם אם לא יודעים איך להתפלל, ניתן לתת לרוח ששוכנת בתוכנו ללמד אותנו. מספיק להשתיק את החושים לכמה דקות, להתבודד ולבטל מחשבות זרות ולבקש תקשורת עם הבורא. ”… כי אנחנו לא יודעים איך להתפלל, אבל הרוח עצמה מפגיעה בעדנו אל אלוהים״. כמו שכל אדם יודע באופן טבעי (לא צריך ללמוד) איך לאכול ואיך לשתות, כך באופן טבעי יודע כל אדם בפנים איך להתפלל. התפילה היא גם הנשק שלנו, כוח אדיר ! מי שמתפלל שולט על המתרחש. מי שמתפלל קובע ומשנה דברים, משפיע על הסביבה ועל העולם כולו המתפללים הם השליטים האמיתיים של העולם. ההיסטוריה האנושית ובמיוחד זו של העם היהודי מלמדת שמיעוט אנשים אוסף של אנשים בודדים הם אלה שקבעו או שינו את ההיסטוריה העולמית.  ההיסטוריה הראתה גם שניתן דרך האמונה אף להשתלט ולהשפיע על חוקי הטבע ולתקן מחלות או למנוע אסונות  

בנוסף, מי שמתפלל רואה את הזולת באהבה ולא בביקורתיות, רואה אותו בעיניים של אלוהים כעוד ילד אהוב שלו (כמו שאלוהים רואה את כולנו). התפילה היא האנרגיה של הרוח. ללא תפילה ובלי הרוח של אלוהים, אין שום סיכוי לאיחוד בעולם, שום סיכוי לעולם חדש, או ל״מלכות של אהבה אלוהית״.

כיצד פועלת הרוח של אלוהים בתוכנו ?

הרוח מאירה אותנו, נותנת לנו השראה ותובנה: למשל: אנחנו קוראים קטע מסויים בתנ”ך, וחושבים שהבנו אותו. ובפעם נוספת שקוראים את אותו הקטע פתאום מתגלה לנו משמעות אחרת או עמוקה יותר של הכתוב, אנו רואים דברים שלא ראינו, שלא שמנו לב אליהם, דרך הארה מהרוח. זה בוודאי משהו שאיננו יכולים ללמוד באוניברסיטה. “כי אלוהים מתגלה לנו על ידי הרוח. הרוח חוקרת הכל, אפילו את מעמקי האל “. רק הרוח של אלוהים, יכולה לזהות את אלוהים. תיאולוג מנוסה, גם אם הוא בעל ידע עצום, ללא רוח הקודש אינו מסוגל להגיע להבנה ולהארה רק על בסיס הידע. ההיגיון האנושי מוגבל מאוד. ללא תפילה, כלומר, בלי הקשר הזה עם הרוח, אין יכולת להבין את האהבה האלוהית.

הרוח מובילה אותנו אל מעמקי המסתורין של אלוהים ואל סודות אהבתו. בגלל זה כשאנו לומדים את התנ”ך, אנו תמיד זקוקים לעזרה של רוחו של אלוהים. בלי זה קריאת התנ”ך היא כמו קריאת מאמר בעיתון, או בספר דתי, ואין תובנה של התוכן האמיתי ועמקו.

ביוונית העתיקה, “רוח” פירושו נשמה ΠΝΕΥΜΑ , ובעברית “רוח”. “הרוח נושבת לאן שבא לה… אתם שומעים את קולה, אבל אינכם יודעים מאיפה היא באה, ולאן היא הולכת. כך זה מי שנולד מן הרוח.”

כאשר מפנים מקום לרוח האלוהית בתוכנו, היא מתחילה לפעול ולהגדיל את האהבה בתוכנו וגם מעניקה לנו את מתנותיה:חוכמה, ידע, אמונה, מתנת הריפוי, נבואה, אבחנת הרוחות, דיבור לשונות ופרשנות, מתנת השירות והוראה ועוד רבות אחרות.

“וְהָיָ֣ה אַֽחֲרֵי⁠־כֵ֗ן אֶשְׁפּ֤וֹךְ אֶת⁠־רוּחִי֙ עַל⁠־כָּל⁠־בָּשָׂ֔ר וְנִבְּא֖וּ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֑ם זִקְנֵיכֶם֙ חֲלֹמ֣וֹת יַֽחֲלֹמ֔וּן בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם חֶזְיֹנ֖וֹת יִרְאֽוּ׃׃    ב וְגַ֥ם עַל⁠־הָֽעֲבָדִ֖ים וְעַל⁠־הַשְּׁפָח֑וֹת בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֶשְׁפּ֖וֹךְ אֶת⁠־רוּחִֽי" יואל ג 1

רוח אלוהים מדברת לכל אדם, ופונה לכולם ללא שום אפליה שבטית, לאומית, פוליטית, תרבותית, או דתית. היא מפעילה בתוכנו, את האהבה האלוהית, שהיא “שפת האם” של כולנו.

כיצד לשמור על מצב ״רוחני״ כזה בקביעות, כיצד תשכון בתוכנו רוח זו של אלוהים ? כאשר אנו ״מפנים לה מקום״, כאשר נותנים לה להנחות את חיינו, ומוותרים על השליטה המוחלטת דרך ההיגיון האנושי. רק אז, הרוח משרישה שורשים, ומתחילה לפרוח ולהחיות את ה״זרע״ שמושתל בתוכנו, מאז לידתנו בעולם. כל אדם שנולד יש בו את הזרע של רוח אלוהים. גם אם הוא מצהיר שהוא אתאיסט מוחלט, הרי בתוך תוכו יש ״משהו״ שמכיר את הבורא.

לסיכום:

א. כל אדם נולד עם זרע של רוח אלוהית בתוכו ולכן הוא בעל פוטנציאל רוחני.

ב. אדם רוחני אמיתי הוא מי שחייו נשלטים בעיקר על ידי הרוח ולא רק על ידי ההיגיון והרגשות (נפש)

ג. דרך/שפת התקשורת עם הרוח בתוכנו היא רק התפילה.

ד. רק דרך הארה והשראה מהרוח ניתן להבין את הכתובים הקדושים ואת אלוהים. דרך ההיגיון אין סיכוי ולעולם לא נבין את מיסתורי האל ותוכניותיו.

ה. במהלך ההיסטוריה האנושית, תמיד הייתה נוכחות של רוח אלוהים, רוח הקודש אבל הייתה ״על״ האנשים, ״על״ המקדש ובדרך כלל לא שכנה בתוך האדם.

ח. רק כאשר הרוח, תשכון באדם, רק כאשר ניוולד מחדש מן הרוח, נרגיש בחיינו את ביטויה ומתנותיה שכוללות את האהבה האמיתית האלוהית, את השלווה, השלום שילוו בניסים (ריפוי, דיבור שפות, אבחנת רוחות, נבואה וכו'

ו. הטיהור של האדם והכנתו לעולם חדש של אהבה, מתבצע רק על ידי פעולתה של רוח האל בתוכנו וכמתנת חינם (חמלה) מאלוהים ולא על בסיס המעשים וצידקתנו.