הערות על ספר דניאל, פרק ד

נוסף לחשיבות הניתוח של פרק זה, ראוי להזכיר את המחלוקת עם סביב למחבר של הפרק. בתרגומים מסוימים הפרק מתחיל בפסוק 4-1 כשהוא מציג את נבוכדנצר כמחבר, והופך אותו לפרק היחיד בתנ"ך העברי שכתוב על ידי ״גוי״ (לפי הגישה זו, לפרק 4 יש 34 פסוקים ולפרק 3, 37). בתרגומים אחרים הפרק מתחיל בפסוקים האחרונים של פרק 3 (31-33) וכך, מוצג שמישהו אחר מצטט את נבוכדנצר (ונבוכדנצר הוא לא המחבר). (לפי כך לפרק 4 יש 37 פסוקים ולפרק 3, 34).

בפרק זה נבוכדנצר מספר על חלום שני שלגביו שוב נזקק לעזרתו של דניאל, בפירושו.

למרות שלאחר חלומו הקודם חכמי וקוסמי ממלכתו לא הצליחו לעזור לו, ומי שהצליח לפרש את החלום היה רק דניאל, נראה שנבוכדנצר שוכח ושוב פונה קודם לחכמים שונים שלו כדי שיעזרו לו. כפי שמתברר, הוא לא רק שכח מי הצליח לפרש את חלומו הראשון, אלא גם שכח את פרשנותו ואזהרותיו. הוא שוב משתמש בשיטות המוכרות לו, למרות הסימנים מניסיונו הקודם, שוב מתעלם מנוכחות האל ומחפש תשובות רק בדרכים של היגיון, לחוכמה האנושית. משהו דומה שאנשים רבים עושים גם היום. הם מחפשים תשובות ממומחים, פילוסופים, אסטרולוגים ואפילו מהאינטרנט, ומשאירים את אלוהים כמוצא האחרון. מושג האל במהותו לא קיים עבור אנשים אלה, ולמרות שיש להם לפעמים חוויה אלוהית אישית, כמו נבוכדנצר שקיבל מסר מאלוהים בחלומו הקודם ואף היה הוא ואנשיו בקשר עם העם העברי ואלוהיהם האחד וכל-יכול.

במקרה זה, בניגוד לחלום הראשון, נבוכדנצר זוכר את החלום. הדרישה שלו הרבה יותר פשוטה, הוא רק מבקש לפרש את החלום ולא לנחש את התוכן שלו, כמו במקרה הקודם. אבל האנשים החכמים שהוא קרא לא מסוגלים לפרש אותו. הם אינם מסוגלים או מעדיפים לא לומר את מה שהם רואים... דניאל אינו רק היחיד שמסוגל לפרש, אבל גם היחיד שאינו חושש לגלות לשליט הגדול את נבואת נפילתו המשפילה.

נבוכדנצר מתאר את חלומו בו ראה עץ התואם את שושלתו שמתחתיה כולם משגשגים. דניאל מסביר לא רק שממלכתו של נבוכדנצר תגיע לסיומה אלא גם שמצפה לו שבע שנות השפלה. הוא יחיה כמו חיית בר, הוא יאבד כל יסודות אנושיים ואת כל השכל האנושי. ברפואה המודרנית (פסיכיאטריה), תופעה זו נקרית "ליקאנתרופיה-אדם-זאב". זה סוג של הפרעה פסיכוטית בה הסובל חושב שהוא הפך לזאב או לכל בעל חיים אחר.

בטקסט היווני נכתב שה״לב״ (καρδια) של המלך התחלף.  בטקסט הארמי משתמשים במילה המקבילה ל"נשמה ". במסורת הדתית היהודית מאמינים שיש נשמה בכל ישות אלא ברמה אחרת. הרמה הנמוכה ביותר של "נשמה" היא בחומר, ב"אטומים" (בכימיה ובפיזיקה, האטום הוא החלקיק הקטן ביותר של יסוד כימי) ששומר על התכונות הכימיות שלכל חומר ונשאר ללא שינוי במהלך האבולוציה. הנשמה נמצאת ברמה קצת יותר גבוהה בצמחים ואף גבוהה יותר בבעלי חיים, שם יש מידה מסוימת של רגשות וחשיבה הגיונית. הרמה הגבוהה ביותר של הנשמה היא בבני אדם, שהם בעלי יכולת הדיבור והשכל הייחודי. על פי המסורת היהודית, לעם היהודי יש רמת נשמה גבוהה עוד יותר. זה נשמע לא נכון וצודק רוחנית ואינו מתאים לתפיסה הנוצרית.

לאחר בואו של ישוע ולפי תורת הברית החדשה, מה שמבדיל את האדם מכל שאר היצורים, אינו רק הרמה השונה של הנשמה אלא "הרוח", הרוח האלוהית שהאל נשף לאדם. זהו היסוד השלישי של ה״שילוש״ (גוף, נשמה ורוח) של האדם. לנשמה טמנון הפוטנציאל לרגשות ולאינטלקט (בדומה לבעלי חיים אחרים, אך בדרגה גבוהה ומתוחכמת יותר). הרוח היא האלמנט שמבדיל את האדם.

בפרק זה אנו רואים רמז ברור לבידול זה. נבוכדנצר מכיר לראשונה את הרוח האלוהית אצל דניאל  ובהמשך נשמתו של נבוכדנצר "נופלת" לרמה נמוכה יותר, נשמת החיות. (4:13). מה שקורה בעצם, זה שנבוכדנצר נפרד/מתרוקן מה"רוח ונשאר ברמה הרוחנית של נשמתם של בעלי החיים.

זה קורה גם היום בעולם המודרני, כאשר רוב בני האדם מעדיפים להתעלם מ"הרוח "(האלוהית) ובסופו של דבר משתמשים רק באינסטינקטים הבסיסיים שלהם, וברגשותיהם (רק ה"נפש החיה"). הדוגמא של נבוכדנצר היא קיצונית, אך היא מתארת ​​בדיוק את תהליך זה.

21 אָדָ֣ם בִּ֭יקָר וְלֹ֣א יָבִ֑ין נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ׃ (תהילים 49).

באשר ״משתיק״ (או מתעלמים) מהרוח שבתוכו, בסופו של דבר יורד לרמה של בעלי חיים. כיום, רבים גאים להאמין שאיננו אלא אבולוציה של קופים, וממעיטים לחלוטין בערכה של "רוח". האדם אינו קרוב משפחה של בעלי חיים אלא משהו מיוחד וייחודי בין כל היצורים. מרכיב זה של הרוח הוא זה שכאשר הוצא מנבוכדנצר, הוא התחיל להתנהג כמו "חיה". מתי חוזר נבוכדנצר לטבעו האנושי?. כאשר מילולית ומטאפורית הוא ״הפנה את עיניו לשמיים״.

המקרה של נבוכדנצר הוא המקרה הראשון בהיסטוריה שבו גוי, עובד אלילים, מכיר ומאמין באל אחד. אותו אל הכל יכול, שגם משפיל את הגאווה של מתרוממים....

כאשר נבוכדנצר שמע את הנבואה הוא נבהל. אולם לאחר מכן הוא שכח בקלות והמשיך באותה דרך. לא עברה שנה מהנבואה, והביט שוב ​​בממלכתו, וגאוותו התגברה כשהוא ראה כמה הוא חזק. אז, שמע את קול האלוהים שמכריז על תחילת נפילתו, שבגינה הזהיר אותו קודם.

גם אנחנו בחיים מתנהגים כך. כאשר יש לנו הזהרות בחיים או קשיים, בתחילת מפחדים, מורידים את הראש ופונים לאלוהים לזמן מה. אך בקלות ובמהירות, אנו שוכחים את המסרים של אלוהים וחוזרים חזרה לגאווה ולאותה דרך חיים כמקודם...

לקח שנה שלמה עד להגשמת הנבואה, ושוב נבוכדנצר התעלם מהקול של אלוהים. הוא קיבל הזדמנות להשתנות של שנה שלמה, כדי להימנע מהגשמת הנבואה, אך שוב התעלם מהסימנים והאזהרות.

ואז, במשך שבע שנים תמימות, הוא הופך להיות כמו חיית בר. עירום, חסר בית, אוכל צמחים ושורשים וללא שכל אנושי. שבע השנים הללו מעניינות מבחינה היסטורית, הן נמחקו מהביוגרפיה של נבוכדנצר ! ההיסטוריונים (שלו..) מסרבים לראות אותו נופל כל כך נמוך. מסרבים גם לראות מה הסיבה שהביאה אותו לנקודה זו. אפילו דניאל היה "מבוהל ומוטרד במחשבותיו" מהנבואה הנוראית זו ! הוא מאחל שהחלום יתגשם רק למי ששונא את המלך. זה יכול להיתפס כחיבה של דניאל לנבוכדנצר. מצד שני אנו רואים את גדולתו של נפשו של דניאל ואת חסדו ואהדתו למה שמצפה לו. זכרו שכאן דניאל ניצב מול נבוכדנצר, קיסר שהיה הורג כל מי שהחליט ובדרכים האלימות ביותר. לצד פרשנות חלומו, דניאל מציע גם פתרון ! "וותר על חטאך, חזור לתשובה, עשה את הדבר הנכון, הראה חסד ואושרך ימשיך וכל הגזרות יבוטלו ! בחלום עצמו, לא נכלל שום פתרון. הפתרון מוצע רק על ידי דניאל.

נבוכדנצר יודע מה מצפה לו. הוא שומע את זה מאדם שמרגיש שהוא נציג אלוהים. הוא מבין שיש דרך להימנע מכך ואלוהים נותן לו זמן ! שנה עד להגשמת הנבואה.

אבל בכל זאת, בסופו של דבר, נבוכדנצר יעדיף את הדרך הקשה, הוא יעדיף להתעלם מהאותות ודברי האל. הוא יגיע לחרטה רק לאחר שבע שנות קדושים.

מדוע אלוהים משתמש בנבוכדנצר הגדול ? מדוע הוא משתמש בחלומות כאמצעי תקשורת עם האנשים ? ובאיזו מידה דניאל ממלא תפקיד מכריע ? כאשר האדם אינו רואה את הסימנים בחיי היומיום, כאשר אינו מתפלל לשמוע את קולו והדרכתו של אלוהים, אז הדרך היחידה של אלוהים להתערב ולהתריע היא בתת המודע של האדם, באמצעות חלומות. בשינה האדם משוחרר ממחשבות השכל ושיקולי הדעת האנושיים, ומשאיר ״חלון פתוח״ לאלוהים לדבר אליו.

אבל, דרך עדיפה יותר היא להקשיב לקול אלוהים בדרכים אחרות, ובמודע, מכיוון שבמהלך השינה יש התערבות גם של ״כוחות אחרים״, רוחות אחרות ומהלכים פנימיים כמו פוביות ודאגות אישיות של האדם. עדיף להשאיר חלון פתוח לאלוהים במצבי ערנות, כמו באמצעות התפילה. בתפילה מבודדים את עצמנו לזמן מה מגירויים חיצוניים וממחשבותינו ומנסים להגיע לרוגע ושקט פנימי ו ל״שמוע״ את אלוהים.

ומה תפקידו של דניאל בכל הסיפור ? מדוע אלוהים ״נזקק״ להתערבותו ? פעמים רבות אלוהים משתמש ''בחלשים של העולם״ (כמו דניאל שהיה בעמדת נחיתות ובמעמד של עבד של המלך) ואף מכניס אותם לעמדות מפתח, כדי להעביר מסרים לעולם ואך לתגמל את אלו שחשובים לו.

בסופו של דבר הנביאים קובעים את עתיד האנושות. דניאל פירש את החלום. אולם בחלום לא היה שום פתרון, שום דרך מוצא...הדרך להימנע מהגשמת הנבואה הייתה הצעה ורעיון של דניאל ! אם נבוכדנצר היה מקשיב ולומד מדניאל כל ההיסטוריה הייתה יכולה להיות אחרת ! תפקיד הנביאים הוא לא רק לפרט את העתיד ואת הסכנות. במהותם הם מזהירים ונותנים לאנשים זמן לשנות את דרכם ואת מהלך האירועים. דבר זה בתוקף גם לנבואות של ספר ההתגלות ! לאדם יש הזדמנות וניתן זמן (כמו שניתן לנבוכדנצר) לחזור בתשובה, ואז גם אלוהים ישנה (או יבטל !) את שטף האירועים העתידיים.

מבין כל החולשות האנושיות שלנו, אלוהים לא ״סובל״ את גאוותנו. אחת המטרות העיקריות של אלוהים היא להביל אותנו לענווה. למרבה הצער, כשהוא רואה שאנחנו לא מרפים מהאנוכיות והיהירות שלנו, הוא נאלץ להתערב בחיינו ולעשות זאת בשבילנו. האדם האנוכי אינו מסוגל לקבל את אלוהים מכיוון שהוא אינו מקבל אף ישות שעולה עליו. בגלל האגו שלו, האדם לא מסוגל באמת לאהוב אף אחד מלבד עצמו. אלוהים לא ביקש שום דבר אחר מנבוכדנצר. לא לצום, ולא לבלות שעות במקדש. הוא רק ביקש ממנו להקריב את ''האגו '' שלו.

אז מה לומדים פה ? אלוהים מנסה לקרב אותנו אליו. נותן לנו הזדמנויות לפנות אליו. הוא משתמש בדרכים רבות, שולח אזהרות. לעיתים מעמיד אותנו במבחן.

אלוהים יכול להמציא דרכים קיצוניות כדי לשכנע אותנו.  תמיד דרך אהבתו ודאגתו לישועתנו. גם במקרה של נבוכדנצר, אלוהים פעל על בסיס אהבתו אליו ולכל העולם.